התקופה שבין פורים לתום חג הפסח אורכת 30 יום ושבוע. זו תקופה של שינוי, אביב, פריחות והתחדשות. הריחות, המראות ושינויי מזג האוויר אופפים אותנו מכל עבר, וכל העולם מתעורר ופוקח את עיניו. מה משמעות התקופה עבורנו? ומה הקשר בין המסיכות והתחפושות של פורים לבין היציאה מעבדות לחירות של פסח?
אם נפקח את עינינו, נשים לב כי ברחבי העולם כולו חלים חגים בעלי משמעות סמלית דומה במועדו של פורים. בהודו חוגגים את ההולי, חגיגה פרועה של צבעים ואיבוד חושים, בברזיל חוגגים את הקרנבל – ואצלנו חוגגים את פורים. ההתעוררות של כל החי והצומח אשר מתחילה בפורים ומגיעה לשיאה בפסח, עוזרת לשחרר כוחות חדשים של שמחה ולפרוק לרגע את העול, בטרם נשוב לשגרה. פריקת העול ועטיית מסיכה שונה לרגע מאפשרות לנו לבחון מחדש הרגלים ישנים, להשיל את אלו שאינם משרתים אותנו יותר ולאמץ דרכים חדשות.
החגיגות מאפשרות לכל אחד להביע את רגשותיו בעזות וללא חשש, והתחפושות מאפשרות לנו להיות ליום אחד כל מה שהיינו רוצים להיות. כשאתה עוטה מסיכה מלאכותית, אתה מרשה לעצמך קצת יותר, כמו שטוקבקיסט אנונימי משחרר את חרצובות לשונו ללא חשש, בזכות האנונימיות של האינטרנט. כל אחד מאיתנו צובר לחצים כמו קומקום שורק, והתחפושת מאפשרת לנו לחוות פורקן, לשחרר לחץ ולשרוק כאילו אין מחר.
לא רק בפורים, אלא גם בחיי היום יום כל אחד מאמץ לעצמו מסיכות שונות, על מנת להתמודד עם הקשיים שמזמנים לנו החיים. הבחירות שלנו קשורות לאסטרטגיית ההישרדות אותה אנו בוחרים, אך החיים דינמיים, וכאשר אנו נשארים תקועים עם סט מסיכות שכבר אינו הולם את צרכינו, המסכה מתחילה ללחוץ. יתרה מכך, המסיכות מונעות מאתנו להביע את האותנטיות שלנו, את הבעת הרגשות הספונטנית ואת עצמת החיים הטבעית.
תיאטרון החיים
על פי הסוציולוג ארווינג גופמן, כל אחד מאיתנו מורכב מאישיויות שונות הבאות לידי ביטוי בסביבות שונות, ואנו מנהלים דיאלוג תמידי עם סביבתנו בנוגע לדמות אותה אנו רוצים לעטות. מכיוון שאנו חיים בחברה, כל דמות משפיעה על סביבתה וקיים משא ומתן תמידי, מודע ולא מודע, בין אדם לסביבתו האנושית לגבי האופן בו יתייחסו זה לזה. גופמן מכנה זאת בשם "ניהול רושם", והכוונה היא שכל אחד מנסה לייצר את הרושם המיטבי בעיניו, על פיו יקבע יחסה של סביבתו כלפיו, ובכך לנהל את הרושם שייווצר. קביעה זו מעלה מספר שאלות: אם אנחנו כל כך עסוקים כל הזמן ביצירת רושם זה או אחר, מתי נספיק להיות מי שאנחנו? איזה מחיר תובע מאתנו תחזוקו של הרושם הרצוי בכל סביבה? ובכלל – מדוע אנו כל כך מפחדים להיות מי שאנחנו, ללא מסיכות?
מעבדות לחירות
בפסח מגיעה ההתחדשות האביבית לשיאה, ימי החורף הסגריריים כבר מאחורינו, העצים מוריקים, השדות פורחים והנפש מתרוננת ומתרוממת. לאחר הפורקן של פורים, כל אחד יכול לבחון את חייו דרך הפריזמה של חופש מול שיעבוד, ואנו מוזמנים לשאול את עצמנו היכן בחיינו אנו מייצרים את המצרים שלנו, ממנה אנחנו רוצים לצאת. אם נרהיב עוז להתבונן באמת בכל המסיכות והדמויות שאימצנו לעצמנו, נגלה שבכל מסיכה קיים שיעבוד, וכל תחפושת תובעת מאיתנו את מחיר האותנטיות והחופש שלנו. על פי NLPכל אחד מאיתנו בוחר בכל רגע את הבחירה הטובה ביותר שהוא יכול לבחור, והמסכות נראות לנו בחירה טובה מכיוון שהן מגינות עלינו מפני חשיפה ופגיעה, אולם המחיר שאנו נדרשים לשלם הוא איבוד הקשר עם האני האותנטי שלנו. גישת NLP מאפשרת לכל אחד להשתחרר מן המסכות ולחיות חיים אמיתיים של חופש ואהבה. אין זמן מתאים יותר בשנה לצאת מעבדות לחירות ולצעוד לעבר חיים של אהבה, מאשר הזמן שבין פורים לפסח.
